הסיפור שלי

אני גילת.

אני לא מאמינה שהחיים נמדדים בכמה פעמים נפלנו.

אני מאמינה שהם נמדדים בכמה פעמים בחרנו לקום.
קצת אחרת.
קצת חכמות יותר.
וקצת קרובות יותר לעצמנו.

החיים העניקו לי רגעים של אושר גדול, אהבות, הצלחות וחלומות שהתגשמו. והם גם לימדו אותי להתמודד עם שינויים, אכזבות ורגעים שלא תמיד בחרתי בהם.

עם השנים הבנתי שלא נוכל לעצור את הרוח.
אבל אנחנו תמיד יכולות לבחור איך לפגוש אותה.

הרוח לא שואלת אם אנחנו מוכנות. היא פשוט מגיעה.
לפעמים היא משנה כיוון.
לפעמים היא מטלטלת.
ולפעמים דווקא היא זו שמובילה אותנו למקום שלא ידענו שאנחנו צריכות להגיע אליו.

יש מי שנלחם ברוח.
יש מי שבורח ממנה.
ואני למדתי ללכת איתה.

כשהלב שלי חיפש שקט, מצאתי אותו בטבע.

בכל שביל שהלכתי, בכל הר שטיפסתי, בכל זריחה שקיבלתי ובכל שקיעה שאליה שחררתי את מה שכבר לא שירת אותי, גיליתי עוד חלק בעצמי.

שם הבנתי שהטבע לא ממהר.
הוא לא מתנגד לשינוי.
הוא מתחדש, עונה אחר עונה, וממשיך לצמוח.
וכך גם אנחנו.

הטבע לא שינה את החיים שלי. הוא שינה את הדרך שבה אני חיה אותם.

מתוך האמונה הזו נולדה חזקה מהרוח.
לא כחברת טיולים. אלא כבית לנשים.

מקום שבו אפשר לעצור לרגע את המרוץ.
לנשום עמוק. לצחוק. להתרגש. להתחבר לטבע.
ולהיזכר במי שאנחנו, מתחת לכל התפקידים שאנחנו נושאות.

אני לא מאמינה שאנחנו צריכות להפוך למישהי אחרת כדי להיות מאושרות. אני מאמינה שכל הכוח שאנחנו מחפשות כבר קיים בתוכנו.

לפעמים הוא רק מחכה לרגע הנכון...
או לאדם הנכון...
שיזכיר לנו שהוא שם.

זו הסיבה שאני יוצאת לטייל.
זו הסיבה שאני אוספת סביבי נשים.
וזו הסיבה שאני ממשיכה לצעוד.

כי גיליתי שכשהולכות יחד, הדרך לא רק נעשית קלה יותר, היא נעשית משמעותית יותר.

זו המשמעות של חזקה מהרוח.
לא להילחם במה שאין לנו שליטה עליו,
אלא לבחור, בכל פעם מחדש, איך לפגוש את החיים.
כי הרוח תמיד תנשב. השאלה היא לא לאן,
השאלה היא איך נבחר לפרוש את הכנפיים.

אני לא מבטיחה שהדרך תהיה מושלמת.
אבל אני כן מבטיחה שלא תצטרכי לצעוד בה לבד.

ואולי, תוך כדי הדרך, תגלי גם את מה שאני גיליתי: שהכוח האמיתי לא נמצא בלהיות בלתי שבירה.

הוא נמצא ביכולת להתחדש.
שוב. ושוב. ושוב.

גילת